עניינה של באר יעקב בחכמת הקבלה

סדר עולמות אבי"ע בספר הזוהר

כאשר יעקב אבינו הגיע לארץ בני קדם, הוא ראה שם באר ושלושה עדרי צאן רובצים עליה ואבן גדולה על פי הבאר. והנה הבאר הזאת הוא עולם אצילות ושלושה עדרי צאן הם עולמות בי"ע, שכל קבלתם היא מאצילות. ואבן הזאת היא הפרסא, שמפרידה בין אצילות שכולו א-ל-הות לבין עולמות הפירוד.

עניין גמר תיקון לפי בעל סולם

והנה יעקב אומר לרועים: "עוד היום גדול לא-עת האסף המקנה", כלומר עדיין לא הגיע זמן של גמר התיקון, על כן חייבים להמשיך עבודת התיקון ג' עולמות בי"ע. והם עונים לו שמחכים "עד אשר יאספו כל-העדרים וגללו את-האבן מעל פי הבאר". זאת אומרת הם מחכים לגאולה אחרונה כאשר התקבצו כל הגליות, שזה אומר יכנסו כל המקיפים ואז תתבטל הפרסא ואור אצילות תתפשט לעולמות בי"ע.

סוד הגאולה, יעקב ורחל לפי חכמת הקבלה של בעל הסולם

אך כאשר יעקב ראה רחל הוא השיג מציאות עתידית, שנאמר עליה: "ובאו האבדים בארץ אשור והנדחים בארץ מצרים והשתחוו לה' בהר הקדש בירושלם"(ישעיהו כז,י"ג), ועל ידי כך הוא גילל את האבן לבדו מפי הבאר ועל ידי זה נתן סימן לבנים לעתיד לבוא. ולאחר מכן יעקב נישק את רחל לשם הודיה על לידתו של יוסף, שנאמר עליו "רעה אבן ישראל", כי בזכות צדקתו וחכמתו מתקיימת גאולתם של בני ישראל. ורק לאחר מכן יעקב בכה על שינאת אחים, שגרמה גלות מצרים ופירוד מלכות יהודה וישראל. עוד נרצה להוסיף פה כמה דברים בעניין הספירות בהקשר של ברית המילה…

יום המילה ושבע הספירות התחתונות בקבלה

שבעת ימים ראשונים כאשר נולד הילד, הם כנגד ז' ספירות תחתונות, כלומר סדר הופעת הכלים בא מכתר עד מלכות, אך סדר של כניסת האורות נעשה הפוך, דהיינו קודם נכנסים אורות פחותים ולקראת סוף נכנסים אורות הגדולים. אם כן  יום השמיני כנגד ספירת בינה שהיא מקום של ברית בין שתי ספירות ראשונות ושתי אחרונות. היא באמצע, דהיינו בלב. וכדי לעלות אליה נעשתה ברית מילה, כאשר חותכים את העורלה, שהיא מסמלת בחינה ד' שבד' עביות המלכות. ועל ידי ברית כל ז"ס תחתונות עולות לבינה איפה נעשית הברית. להרחבת הדברים כנסו לכאן

ספירות ימי הנולד בתורת הסוד

אם כן יום התשיעי ללידת התינוק כנגד חכמה, ויום העשירי הוא הכתר. על כן בזכות ברית מילה ביום השמיני כל יהודי עולה לבינה, שהיא מעל הטבע ואחת משלוש ספירות ראשונות. אם כן כמו שכתוב לגבי מעשה שכם:  ביום השלישי כאבים אחרי ברית חזקים ביותר, הרי יום השלישי כנגד אורו של הכתר, שהוא גדול מכולם. גם לגבי אברהם אבינו כתוב שישב  פתח-האהל כחם היום. ואין יום אלא כינוי של האור, ככתוב במעשה בראשית, כלומר אברהם ישב ביום השלישי לבריתו פתח האהל כדי לקבל אור הכתר.